<h1>שבלי הלקט דיני ריבית סימן מ"ה</h1>
<h2>דף מו:</h2>
שאלה זו נשאלה לפני רבנו גרשון זצ"ל מאור עיני הגולה, ראובן ושמעון היו בעיר אחת, והיה ראובן פנוי ולשמעון היה לו בית, ואמר לו שמעון לראובן, תנה לי מנכסיך ואושיבך בביתי, ויהיה כל השכר שלי, לבד שאפרנסך מהם כל זמן שתשב עמי בביתי, ואם תלך אנה ואנה ותניח בידי הנכסים כל מה שנרויח יהיה בינינו. וענה לו ראובן, איני מאמינך בלא משכון, ואמר לו שמעון על דבר זה אתן לך משכון. כאשר אמרת, וכך עשה, נתן לו משכון וקנו לו מאז בכל הדברים האלה. והיה עמו זמן אחד בביתו, ולאחר זמן אמר לו ראובן לשמעון, תנה לי את שלי, נתן לו את שלו, ונשאר קצת בידו, ובתוך כך נפלה מריבה ביניהם, א"ל שמעון לראובן השב לי את משכוני שפרעתיך כבר, ואמר לו ראובן לשמעון לכשתפרע ממני השאר, א"ל שמעון לראובן, לפי שעד עתה היו נכסיך בידי תקח ממני רבית, ועתה יורינו רבינו האיך הדין. אני גרשון ב"ר יהודה התבוננתי בשאלה זאת ואיני רואה בה צד רבית, שאין בלשון הזה ענין הלואה אלא ענין עיסקא, שכך אמר לו, תן לי כך וכך, ואתעסק בו, ויהיה השכר שלי לבד שאפרנסך כל זמן שאתה תשב בביתי, ונראין הדברים שבחלקו המגיעו בשכר המעות שקבל עליו לזונו בעודנו בביתו, בין ממרובה ובין ממועט, וסוף התנאי מוכיח על תחילתו, שאמר לו, אם תלך אנה ואנה ותניח הממון בידי כל מה שנרויח יהיה בינינו, הדבר ידוע שעל חלקו המגיעו מן השכר קבל עליו לזונו בעודנו בביתו, ואם יאמר, לא היה שבח בממון, מי יאמר אם היה ואם לאו, ועוד אפילו אם לא היה, אין יכול להוציא ממנו כלום, כיון שידע שלא היה שבח בממון, ואף על פי כן פירנסו מתנה בעלמא נתן לו, ואיכא לדמויי לההיא דאיתמר [גיטין מ"ה ע"א, ב"מ ט"ו ע"ב], המקדש את אחותו, רב אמר מעות חוזרין, ושמואל אמר מעות מתנה, רב אמר מעות חוזרין, אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום פקדון, ושמואל אמר מעות מתנה, אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום מתנה. הכא נמי כיון שידע שלא היה שכר בממון, גמר ונתן לשום מתנה, ואפילו לרב דאמר משום פקדון, הכא מודה, דליכא למימר משום פקדון, שאוכל נתן לו, ואי איכא דקשיא ליה הא דאמרינן [קדושין מ"ו ע"א], ש"מ מדר' אמי תלת, ש"מ מעות בעלמא חוזרין, והתם קתני היתה אוכלת ראשונה ראשונה וכו', לא דמיא האי אכילה לההיא אכילה, דהכא יהב ליה למיכל, והתם יהב ליה כעין פקדון, כגון שרצה לקדשה בג' תמרים, ונתן לה אחת שלא תתקדש בה לחודה [עד] לשלש, וכן השניה, ונמצאו הנך תרתי פקדון עד דמקבלה שלישית ומתקדשת בשלשתן, והיא אכלה שתים הראשונות, עד שלא קבלה השלישית ונמצאות מלוה גבה. ואם תאמר, אי עיסקא הוי הני מעות, אמאי הניח לו משכון בכולו, ועיסקא פלגי מלוה ופלגי פקדון, ופקדון ברשותיה דמריה קאי וכמי שהפקידו אצלו. זו אינה טענה, שאעפ"י שהפקדון ברשותיה דמריה קאי, ומי שהפקדון אצלו שומר חנם הוי, אעפ"י כן אם קבל עליו אחריות חייב באחריותו, שאע"פ ששנינו [ב"מ צ"ד ע"א] שומר חנם נשבע על הכל, עוד שנינו [שבועות ח' ע"א] שומר חנם מתנה להיות פטור משבועה, ועוד תנא מתנה שומר חנם להיות כשואל, אלמא, אם התנה הכל לפי תנאו, הלכך, אעפ"י שהניח לו משכון לא יצאו מכלל עיסקא, גרשון בי"ר יהודה זצ"ל.
